<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יוסף בר מניומי</h1>
<h2>דף נא:</h2>
וההיא דפרק נושאין על האנוסה [יבמות צ"ט ע"א] יש מוכר את אביו להגבות אמו את כתובתה. דהתם כשכתב כל נכסיו לבן העבד והשפחה ושיחרר השפחה ונשאה, דחוזרת על המטלטלין, וזה צריך למכור את אביו שהוא עבד בשביל פרעון כתובה, אלמא גבי מיניה אע"ג דמכרו. נראה [דהיינו] דוקא עבד דאית ליה קלא, ועוד דזה הבן ידע שכל הנכסים היו משועבדים לאמו כרבי מאיר דאמר דמטלטלי משתעבדי הילכך גובה מהן. אבל בשאר מטלטלין לא עקרו חכמים תקנת השוק, שכל שיש לו ליקח חלוק או בגד או (עור) [שור] או שה שיקח מן האשה תחילה. ועבד דוקא נקט. מדקא מסיק ואי בעית אימא קמ"ל דעבדא כמקרקעי דמי ואפילו תימא רבנן, ש"מ דמעיקרא נמי סבירא לן דאפילו אי רבי מאיר היא, דוקא עבד ומטלטלין כיוצא בהן. ותקנת הגאונים כמו כן באותן מטלטלין שהן בעין. אבל לא באותן שמכרו, אפילו הן דבר מסויים. וכל מה שמכר בעל בעודה תחתיו מן המטלטלין מכור.
ומה שאמר רבי עקיבא שכולן צריכין שבועה [הכי] פירושא, כיון דאפילו הבא ליפרע ממקרקעי דיתמי אינו נפרע אלא בשבועה אע"ג דמשתעבדי, במטלטלי דלא אישתעבוד לא הוי תפיסה אלא מחיים. וכל שהוא ברשותו פקדון או מלוה יתן לידן דלא אישתעבוד כלל. מיהו היכא דמשתעבדי דינן כקרקע ומוציאין [אותן] מן יתומים וכל שכן מן הנפקד.
ואין לפקפק ולומר כיון שהכסף ביד לוקח הרי הוא כמלוה, ומלוה ראוי הוא, דהא אין הבכור נוטל פי שנים במלוה כדפסיק רב פפא [ב"ב קכ"ה ע"ב] דאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק, ולא האשה בכתובתה ולא במלוה בן גבו קרקע בין גבו מעות. לא היא, דמלוה לא נשתעבד לבכור כל ימיו [כמו] שנשתעבד לשטר כתובה ולשטר בעל [חוב] דהא מוציאין מזה ונותנין לזה. וכן אם גירש חייב האב, והאי מלוה נמי לא מטא ליד האב, הילכך לענין בכור ראוי הוא. אבל כתובה ובעל חוב בשטר, שנשתעבד לשטר כתובה ולשטר בעל [חוב], דהא מוציאין מזה ונותנין לזה, וכן אם גירש חייב לפרוע, כיון דמכלל מישתעבדי כי האי גונא לאו ראוי הוא. כדתנן [פ"ד ע"א] היה לו מלוה או פקדון ביד אחרים דלרבי טרפון לא הוי ראוי. ואפילו לרבי עקיבא [לא הוי ראוי] אלא דרבי עקיבא מטעמא אחרינא מיפה כח היורשים, ואמר רב נחמן [ב"ב קכ"ה ע"ב] יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בעל חוב חוזר וגובה אותו מהן משום דאישתעבוד. ומטלטלין נמי בזמן הזה דמשתעבדי לא שנא [אשה] בכתובתה ולא בעל חוב בחובו בראוי, במשנה דבכורות לא תנן בעל חוב דלוה לכתובתה. ובעל חוב מוחזק הוא ולא ראוי. וההיא דתנן בבכורות בפרק יש בכור לנחלה דאין האשה נוטלת בכתובתה ולא בעל חוב בחובו בראוי. במשנה דבכורות לא תנן "בעל חוב". אלא רב פפא הוא דפסיק דבעל אינו נוטל בנכסי אשתו בראוי כבמוחזק וכן הבכור. אבל בכי האי גונא שהכסף מונח ביד הלוקח ונכון ומזומן, מוחזק הוא.
גרסינן בירושלמי דמי שהיה נשוי [פ"י ה"ב], ארמלתא דרב הונא גבו לה מטלטלי כמנהג מקומה. ובספר הישר פירש רבינו תם הטעמים, על מה סמכו הגאונים. ועיקר הראייה מהא דאמר רבה בחזקת הבתים [ב"ב מ"ד ע"ב] אקני לה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מטלטלי גבי ממקרקעי, ואמר רב הונא והוא דכתב לה דלא כאסמכתא ולא כטופסי דשטרי. ולכן כתבינן "דאית להון אחריות ודלית להון אחריות". ואע"ג דמסקינן בפ"א דקדושין [כ"ז ע"א] אגב וקני בעינן, בכתובה לא תיקנו אגב, כדי שלא להצריך ליקח מן האשה ומן האיש ולא תיבטל תקנת וכו'. ועיין בספר הישר דברי רבינו [תם]. ודברי ריב"א הלוי. הלא הם כתובים על תיקון כתובה שפירש כל דין כתובה בזמן הזה.
